חַד בַּר נַשׁ קָם עִם חַבְרֵיהּ בְּשׁוּקָא. אֲמַר לֵיהּ. הַב לִי קִיתוֹנָה דְאִית לִי גַּבָּךְ. אֲמַר לֵיהּ. הַב לִי דֵּינָרָא דְאִית לִי גַּבָּךְ. אֲמַר לֵיהּ. הַב לִי קִיתוֹנָא וְסַב דֵּינָרָא. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אֲמַר לֵיהּ. אַתְּ אוֹדֵית לֵיהּ בְּדֵינָרָא וְהוּא לֹא אוֹדֵי לָךְ בְּקִיתוֹנָא. אֵיזִיל וָהַב לֵיהּ דֵּינָרָא. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אֶָחָא. מוֹדֵי רִבִּי אִימִּי דּוּ אָמַר בְּשֶׁהַדִּין לֹא כֵן אֶלָּא בְדִיל דְּלָא יִכְפּוֹר בְּקִיתוֹנָה לֹא חִייֵב.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא בדיל דלא יכפור כו'. כלומר שלא אמר לו כן אלא בשביל שאפשר ע''י זה יודה בעל הדינר שאין זה חייב לו כלום מהפשתן:
מודי ר' מנא גרסינן דאמר בשהדין לא כן. כלומר מודה הוא במה שאמר שהדין לא כן שהרי זה מוחזק הוא בדינר והדין הוא שבעל הדינר ישבע שיש לו ביד כנגדו מהפשתן כפי תביעתו ועל השאר ישבע בעל הפשתן:
את אודית לי בדינרא. אתה הוא שהודית לו בדינר אבל הוא לא הודה לך בפשתן שהרי לא אמר תן לי הדינר וקח את הפשתן וא''כ תן לו את הדינר והוא ישבע לך על הפשתן:
הב לי קיתונא. כמו כיתונא:
חַד בַּר נַשׁ הֲוָה חַייָב לְחַבְרֵיהּ מֵאָה דֵינָרִין בְּקַרְטֵיס. שָׁלַח חַמְשִׁין גַּבֵּי שְׁלִיחָה. אֲמַר לֵיהּ. אִין לָא יְהַב לָךְ קַרְטֵיסָא לֹא תִתֵּן לֵיהּ כְּלוּם. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. אָמַר. אֵיזִיל הַב וָאֲנָן יָֽדְעִין. הַגַּע עַצְמָךְ דָּמַר רִבִּי אִימִּי עוֹשִׂין לוֹ מוֹדַע בֵּית דִּין. דְּזָכָה לְחַבְרֵיהּ. רַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין. דְּזָכָה זָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
דזכה זכה. מה שזכה זכה ואינו רשאי להחזירו ועל זה מייתי האי עובדא דרבי דוסתי שהחזיר מתוך הפחד והאונס ובכה''ג פטור הוא וכתובה היא לעיל סוף פ''ג דגיטין ושם פירשתי ע''ש:
דזכה לחבריה. מי שזכה בשביל חבירו שקיבל מעות מבעל חובו בשבילו ורוצה הלוה לחזור וליקח מידו:
אתא עובדא קומי רבי אמי. בא המלוה לפניו ושאלו מה יעשה ואמר לו תן לו השטר ואנו יודעים שיש לך עדיין חמשים דינרים בידו וע''פ הכרח החזרת לו השטר. הגע עצמך דמת ר' אימי. כלומר דפריך על שאמר ואנן ידעין ואם רבי אימי ימות ומשני עושין לו כתב מודעא מהב''ד שבאונס החזירו שהרי אנן ידעין מאונסו:
בקרטיס. בשטר חוב ושלח לו חמשים דינרין וצוה להשליח שאם לא יחזיר לו השטר של כל המאה דינרין לא יתן לו כלום:
36a כְּהָדָא חֲזָרָייָה סָֽמְכוֹן לִתְנָאֵי קְרָייָה גַבֵּי זְבוּנָה. קְרַן זְבוּנָה וָאֲזַל לֵיהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא אָמַר. אִין פְרִיטִין אִינּוּן אִינּוּן פָּֽשְׁעִין. אִין דֵּינָרִין אִינּוּן כֵּינִי אוֹרְחָא דִזְבוּנָה מְדַדָּייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אין דינרין אינון. ואם היה חוב גדול של דינרים כן דרך הסוחר להיות מדדה ומשמיט עצמו מלשלם ולדחות מדחי אל דחי ומיירי שבאותו שעה שהמחום אצלו לא היה בידו כלום ולא פשעו התגרים וחייבין החוזרין לשלם להם:
אין פריטין אינון. אם החוב הוא דבר מועט הן פשעו שלא גבו מידו עד שהעני ופטורין החזרייה מהן:
קרן זבונה ואזיל ליה. נקרן ונתדלדל אותו הסוחר מחמת חובותיו ונעשה בורח:
כהדא חזריי'. הם החוזרים בעיירו' ולוקחין סחורה מהתגרים והמחום לתנאי קרייה הם המוכרים להם שעוה בתנאי ובהקפה אצל הסוחר לשלם להן עבורן. א''נ תנאי קרייה יושבי הכרכים הנותנים להם סחורה בתנאי הקפה:
דֵּלֹמָא. רִבִּי דּוֹסִתַּי בֵּירִבִּי יַנַּאי וְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפֶּר נַחְתּוֹן לְגָבֵיה לַחֲבֵרָיָא תַּמָּן. אִיתְאֲמַר עֲלֵיהוֹן לִשְׁנָא בִּישָׁא. הֲווֹן בְּעַייָן דְּלָא יְהִיוְייָן כְּלוּם. אֲתוֹן בָּעֵיי מִיפְקָא מִינְּהוֹן. אָֽמְרִין לוֹן. כְּבָר זָֽבְנוֹן. אָֽמְרִין לוֹן. וּמִנָּן. אָֽמְרִין לוֹן. מִנָּן בְּעֵי תְקִמִינוֹן טָבאוֹת. אָֽמְרִין לוֹן. שׁוֹמְרֵי חִינָּם אֲנַחְנוּ. אַזְלוֹן לְגַבֵּי רִבִּי דּוֹסִתַּי בֵּירִבִּי יַנַּאי. אֲמַר לוֹן. 36b אָהֶן הוּא כוּלָּהּ. נַסְבּוֹן לְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפֶּר וְכַפְתּוֹן וְאַפְקוֹן מִינֵּיהּ. כַּד סַלְקוֹן לְהָכָא אֲתַא לְגַבֵּי אֲבוֹי. אֲמַר לֵיהּ. חֲמִי מָה עֲבַד לִי בְּרָךְ. אֲמַר לֵיהּ. מָה עֲבַד לָךְ. אֲמַר לֵיהּ. אִילּוּ אַשְׁוֵי עִימִּי לָא הֲווֹן מַפְקָה מִינָן כְּלוּם. אֲמַר לֵיהּ. מָה עַבְדָּת כֵּן. אֲמַר לֵיהּ. רָאִיתִי אוֹתָן בֵּית דִּין שָׁוֶה וְכוֹבָעֵיהֶן אַמָּה וּמַדְבְּרִין מַחַצִיִין וְיוֹסֵה אָחִי כָּפוֹת וּרְצוּעָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. וְאָמַרְתִּי. שֶׁמָּא דוֹסִתַּי אַחֵר יֵשׁ לְאַבָּא. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר בְּהַהוּא דְלָא יְכִיל מִיקְמָה גַּרְמֵיהּ טַבָּיוֹת. בְּרַם הַהוּא דִּיכִיל מִיקְמָה גַּרְמֵיהּ טַבָּאוּת נְסַב לוֹן מִן דֵּין וִיהַב לְדֵין וְיִמְחוֹל שְׁטָר לְחַבְרֵיהּ. רִבִּי חֲנָנָיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר מְחִיל. וָחָרָנָה אָמַר. לָא מְחִיל עַד דַּחֲזַר לֵיהּ שְׁטָרָא.
משנה: הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּייֵר אוֹ לְאַחַר שְׁתִּתְגַּייְרִי לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר אוֹ לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעֲלֵיךְ אוֹ לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתֵיךְ לְאַחַר שֶׁיַּחֲלוֹץ לֵיךְ יְבָמֵיךְ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ אִם יָֽלְדָה אִשְׁתְּךָ נְקֵיבָה הֲרֵי הִיא מְקוּדֶּשֶׁת לִי לֹא אָמַר כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' לאחר שיחלוץ ליך יבמיך. בגמרא מוקי לה כרבי עקיבה דאמר אין קידושין תופסין ביבמה ואינה הלכה:
אינה מקודשת. דהוי דבר שלא בא לעולם:
הלכה: הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי כול'. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. מַה בֵּינָהּ לָאוֹמֵר. הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה עַל הַמְחוּבָּרִין הַלָּלוּ שֶׁיִּתָּלֵישׁוּ. אָמַר לוֹן. תַּמָּן יֵשׁ בְּיָדוֹ לִתְלוֹשׁ בְּרַם הָכָא אֵין בְיָדוֹ לְשַׁחְרֵר. הָתִיב רִבִּי פֶס. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה שִׁפְחָתוֹ. אָמַר רִבִּי בָּא בָּר מָמָל. לִכְשֶׁתִּשְׁתַּחְרֵר נִתְלֵית בְּדַעַת אַחֶרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מה בינה. מה בין משנתינו לאחר שתשתחרר להאומר הרי זו תרומה על פירות המחוברין לאחר שיתלשו דקיימא לן אין תורמין מן התלוש על המחובר ואם אמר לאחר שיתלשו דבריו קיימין ובמתני' מאי טעמא לא אמר כלום:
תמן יש בידו לתלוש. וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי אבל הכא אין בידו לשחרר שפחה זו:
התיב רבי פס. על זה הגע עצמך שהיתה שפחתו ובידו לשחררה:
אמר רבי בא בר ממל. אף על פי כן אינה מקודשת דכשתשתחרר נתלית בדעת אחרת כמי שיש לה דעת אחרת היא דמעיקרא שפחה והשתא בת חורין ואין לך מחוסר מעשה גדול מזה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source